ידינו לא שפכו, פירש”י, וכי עלתה על לב, שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ (כ"א, ז')

  ידינו לא שפכו, פירש"י, וכי עלתה על לב, שזקני בית דין שופכי דמים הם, אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה.

  ויש להבין, הרי כאן מיירי, (כ"א, א'), כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו וא"כ יש להבין מה הקשר בין רציחתו לפטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה, דמה היה מועיל המזונות והלויה לזה שלא ירצחוהו.

  וי"ל, דיתכן ואם היו מציידים את ההרוג במזונות ובצידה לדרך היה בו הכח לעמוד נגד רוצחו ויתכן והיה מתגבר עליו וכן אם היו מלוים אותו יתכן והרצח ארע סמוך למקום ממנו יצא ההרוג ואם הרוצח היה רואה שאינו לבדו או אפילו לבדו, אך עדין בקשר עין עם מלוהו יתכן והיה מפחד להורגו.

המלקט

ויש להבין את הלשון, ארש אשה — ולא לקחה, דהא “לא לקחה” הוה לישנא יתרא

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה (כ', ז')

  ויש להבין את הלשון, ארש אשה — ולא לקחה, דהא "לא לקחה" הוה לישנא יתרא, שהרי כשאומרים שפלוני אירש אשה וכי סלקא דעתא שנשא אותה, הרי כתוב בפירוש דרק אירש, דהיינו עשה קידושין ולא היו עדיין הנישואין וא"כ יש להבין מה ולא לקחה אתי לאשמועינן.

  וי"ל, עפ"י מה שכתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות מלכים ה"ז, והוא מירושלמי סוטה פ"ח, ה"ו ל"ח. קידש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חודש ושלם הזמן במלחמה, חוזר ובא לו. וכתבו שם הרדב"ז והכסף משנה, אמאי כתב הרמב"ם "מעכשיו" ומדוע לא אמר פשוט, שארש אשה ואמר לה הריני מקדשך לאחר י"ב חודש ובא למלחמה וכעת במלחמה נשלמו הי"ב חודש, ואומרים הרדב"ז והכסף משנה דבכהאי גוונא פשוט הוא, שלא יחזור מעורכי המלחמה. כיון שהוא הלך למלחמה קודם חלות הקידושין וזה לשון הכסף משנה שם, טעם הדבר פשוט, דכיון דאמר מעכשיו איגלאי מילתא דקודם בואו למלחמה אירש אשה ולא לקחה, אבל אם לא אמר מעכשיו הוה ליה כאילו עכשיו אירסה ולא כל הימנו שאחר שהוא במלחמה יארס אשה לפטור עצמו.

  ולכן אם אמר מעכשיו, יש בירור למפרע וא"כ התברר שהוא אירס את האשה כבר לפני המלחמה, אבל מכאן ולהבא באמת המארס אשה לא יחזור, כיון שהקידושין חלו רק לאחר שכבר בא למלחמה ולכן כתב הרמב"ם דוקא מעכשיו.

  וא"כ י"ל, דקרא איירי באחד שקידש אשה מהיום ולאחר י"ב חודש וא"כ את מעשה האירוסין עשה כבר לפני המלחמה והיה כבר "ארש אשה", רק החלות עדיין לא היה וא"כ באה התורה ואומרת, איזה "ארש אשה", שהוא חוזר, רק אם חסר ה"לקחה", אבל אם צריכים עדיין לחול האירוסין, אפילו שהיה "ארש אשה" אבל חלות האירוסין לא היו עדיין, אדם כזה לא יחזור מעורכי המלחמה, איזה מארס חוזר מעורכי המלחמה, רק מארס כזה שחסר אצלו "הלקחה", אבל אם חסרה עדיין עצם חלות האירוסין, אדם כזה לא יחזור אפילו שנתן כבר כסף קידושין והיה מעשה של ארס אשה, אבל כיון שלא היו עדיין חלות האירוסין, לכן הוא אינו חוזר וכדברי הכסף משנה והרדב"ז ומשום הכי כתבה התורה "ארש אשה, ולא לקחה".

הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א

ימין ושמאל, פירש”י, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (י"ז, י"א)

  ימין ושמאל, פירש"י, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

  ויש לבאר, עפ"י מה דאיתא בשו"ע או"ח סימן קכ"ג סעיף א' דהגומר תפילתו כורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו בכריעה אחת ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו, הופך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, הופך פניו לצד ימינו ואח"כ ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו. וביאר שם המשנה ברורה את הטעם מדוע בתחילה הופך פניו לשמאלו, שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה.

  וא"כ י"ל, כיון שכתוב דאלוקים נצב בעדת אל, דהיינו בקרב הדיינים, א"כ מה שהם פוסקים מכוון אל האמת וא"כ ימין הקב"ה לצד שמאלם ושמאלו מול ימינם, וזה הפרוש, אפילו שאומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין דקאי על ימינו של הקב"ה דהוא שמאל דידן ועל שמאל דהקב"ה שהוא ימין דידן. אך הזקן ממרא החולק על הסנהדרין אין מחשיב את הסנהדרין לצדיקים, שה' ניצב בעדתם, וממילא לא סבירא ליה דשמאל הוא ימין וימין הוא שמאל ולכן הוא חולק על הסנהדרין ואינו מקבל דעתם.

תורת משה

להחתם סופר

יש להבין מהו הלשון יומת “המת”, הרי הוא חי וא”כ “יומת החי” הוה ליה למימר, שהרי אם כבר מת שוב לא ניתן להמיתו (ובברכות י”ח: איתא, וכי מת הוא והלא חי הוא, אלא המת מעיקרא, מכאן שהרשעים בחייהם קרויים מתים).

 

עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד (י"ז, ו')

  ויש להבין מהו הלשון יומת "המת", הרי הוא חי וא"כ "יומת החי" הוה ליה למימר, שהרי אם כבר מת שוב לא ניתן להמיתו (ובברכות י"ח: איתא, וכי מת הוא והלא חי הוא, אלא המת מעיקרא, מכאן שהרשעים בחייהם קרויים מתים).

  וי"ל, עפ"י דברי רש"י האומר שפסק בית הדין עושה את הנדון לגברא קטילא וממילא, לאחר שכבר נפסק בבית הדין דינו להריגה שוב אין אנחנו צריכים לחפש לו זכות, כי הוא כבר גברא קטילא, כי בית הדין כבר חייבו אותו וכלשונו של רש"י במתניתין סנהדרין ע"א: בד"ה משנגמר דינו ברח, משעת גמר דין הוי כגברא קטילא ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו. (ודברי רש"י אינם מתאימים אליבא דהלכתא והאחרונים כבר עמדו על כך).

  וא"כ י"ל, דפסק בית הדין עושה כבר את הנידון למת, ולכן כתיב "יומת המת" ונפק"מ שלא צריכים עוד לחפש לו זכויות דכל זמן שעדיין לא היה פסק בית דין, יש לנו לחפש וללמד עליו זכות, אבל לאחר פסק בית דין הוי כבר כמת, ועל מת לא צריכים לחפש זכות דהוא כבר גברא קטילא.

  אולם האחרונים כבר מקשים, מדאיתא במתניתין שם מ"ג. מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יצא ליסקל וכרוז יוצא לפניו, איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו.

  אך י"ל דרש"י מתכוון, שאין צריך לחפש ללמד עליו זכות אבל אם אחד מצא לו זכות מחזירין אותו, אבל זה קשה כיון שכתוב "שכרוז יוצא" שמי שיודע לו זכות יבוא וילמד, אז כתוב שכרוז יוצא א"כ לכאורה זה נקרא לחפש.

  והנה בדברי רש"י יש גם סברא, שהרי פסק בית דין זה דבר גמור, כמו בערכין ו': היוצא לההרג ואמר ערכו עלי, לא נותן כלום והני מילי בדיני ישראל כי שם אין חזרה והוא כמת שאין לו ערך, אבל בדיני עכו"ם יש לו ערך כי הם מקבלים שוחד כדאיתא בגיטין כ"ח: ויכולים לסתור את הדין.

  וא"כ י"ל לפי דברי רש"י דלאחר פסק בית דין הוי גברא קטילא ממש ומשום הכי קרי ליה קרא יומת המת.

הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א

יש להבין, אמאי כפלה התורה את תבת הצדק פעמיים צדק צדק תרדוף ולא סגי בצדק תרדוף, צדק חדא זימנא.

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ (ט"ז, כ')

  ויש להבין, אמאי כפלה התורה את תבת הצדק פעמיים צדק צדק תרדוף ולא סגי בצדק תרדוף, צדק חדא זימנא.

  וי"ל, דקרא אתי לאשמועינן דהצדקה שהאדם נותן צריך לבוא מממון כשר ולא מכספי עושק גנבה וגזלה, וכדדרשינן בסוכה ל'. אדם כי יקריב מכם, פרט לגזול, (ישעיה ס"ו, ח'), כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה.

  ורמז לזה, (ישעיה נ"ד, י"ד), בצדקה תכונני רחקי מעושק, שהצדקה לא תבוא מעושק וא"כ י"ל, דזה מה שרמזה לנו כאן התורה צדק צדק תרדוף, דהצדקה שתעשה תהיה בצדק שאין בה כל תערובת של איסור, דרק בצדקה כזאת תחיה בעוה"ז וירשת את הארץ בעוה"ב.

החיד"א בראש דוד