לשם מה עלינו להזכיר בהגדה שפרעה גזר רק על הזכרים ולהפחית בכך מרשעותו של פרעה?

שפרעה לא גזר אלא על הזכרים

  והנה מרן הגר"ח ז"ל שאל לשם מה עלינו להזכיר בהגדה דבר זה ולהפחית בכך מרשעותו של פרעה.

  וי"ל עפ"י מה דאיתא במדרש שמות רבה א' י"ח, מה צורך לפרעה לקיים נקבות אלא כך היו אומרים, נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים לפי שהיו המצרים שטופים בזמה, דהיינו כוונת פרעה לקיים הנקבות היתה, כדי שעי"כ הן ינשאו למצריים והם יעבירון על דתן ואיתא במדרש במדבר רבה כ"א ה', ובתנחומא פרשת פנחס ג' כל המחטיא את חבירו קשה מן ההורגו שההורגו בעוה"ז יש לו חלק לעוה"ב והמחטיאו, הורגו בעוה"ז ובעוה"ב.

  וא"כ י"ל, דבעל ההגדה בא לספר על רשעותו הגדולה של פרעה שבעוד שלבן רצה רק להורגם בעוה"ז הרי שפרעה כוונתו היתה להחטיאם ולהורגם בעוה"ז ובעוה"ב ולכן לא גזר על הנקבות כדי שיוכל להחטיאן ולהעבירן על דתן.

רנת יצחק

היכן מצינו שלבן ביקש לעקור הכל?

צא ולמד מה ביקש לבן הארמי

  ולכאורה קשה דהיכן מצינו שלבן ביקש לעקור הכל.

  ויש לבאר עפ"י מה דאיתא בגיטין ס"ד. אמר רב יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה, ומת השליח, (ולא יודעים איזו אשה קידש) אסור בכל הנשים שבעולם כי חזקה שליח עושה שליחותו ועל כל אחת שירצה לקדש יש לחשוש שמא זו היא אחות או אֵם או בת ארוסתו ואסורה עליו משום ערוה ולכן ביקש לבן להרוג את אליעזר שהיה שליח לקידושין כמבואר בתוס' כתובות ז': ובילקוט שמעוני רמז ק"ט מבואר שהניח קערה לפניו וסם המוות בתוכה ובזכות אאע"ה נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת.

  ואילו הפיק לבן הארמי את זממו היה יצחק נאסר בכל הנשים שבעולם ונמצא ח"ו זרעם של אאע"ה כלה מעליו.

חזון עובדיה בשם הגדת מרדכי

בשם הגאון רבי יוסף מסלוצק זצ"ל

בעניין הרי אני כבן שבעים שנה

אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה

  איתא בברכות כ"ח. שרבי אלעזר בן עזריה היה בעת שהתמנה לנשיא בן י"ח שנה ואתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא דהיינו שהלבינו שמונה עשרה שורות שערות בזקנו כדי שיהא נראה כזקן והיינו דקאמר הרי אני "כבן" שבעים שנה ולא בן שבעים שנה, ד"כבן" משמעו שהיה רק נראה אבל לא היה עדיין זקן כל כך.

  אך קשה, שאם היה עודנו צעיר לימים בן שמונה עשרה שנה א"כ מה החידוש שלא זכה עדיין, לדין שתאמר יציאת מצרים בלילות הרי רוב ימים יגידו חכמה. 

  וי"ל, עפ"י מה שכתב הרמב"ם, בפירוש המשניות ספ"ק דברכות, הרי אני כבן ע' שנה, שהיה מרבה לקרות ולשנות בהתמדה רבה יום ולילה עד אשר תשש כוחו ונזרקה בו שיבה וחזר להיות כזקן בן ע' שנה והיה התחלת השיבה ברצונו.

  וא"כ י"ל, דזה שאמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן ע' שנה מרוב שקידה והתמדה בתורה ועם כל זה לא זכיתי לדרוש את הדין ואת ההלכה שחייבים לומר ולהזכיר יציאת מצרים גם בלילה.

  ומה שאיתא בגמ' דאתרחיש ליה ניסא, היינו על ריבוי השיבה עד כדי תמני עשרי דרי, אבל תחילת השיבה נעשית ע"י עמלו ושקידתו.

חזון עובדיה

והנה אם לדין יש תשובה, כי לא עשה אאע"ה את אליעזר שליח אלא ליקח אשה ממשפחתו וא"כ היה אפשר ליצחק להתחתן עם אחת מבנות ישמעאל או מבנות לוט וכפי שפירש"י אקרא (בראשית כ"ד, מ"ט) ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל, על ימין – מבנות ישמעאל, על שמאל – מבנות לוט שהיה ישוב לשמאלו של אברהם.

  ועוד שהרי לדברי התוס' בגיטין ס"ד. מן הדין אזלינן בתר רוב נשים שעומדות בחזקת היתר ולא נאסר בכל הנשים שבעולם אלא מתורת קנס על שציוה לקדש לו אשה סתם ולא חשש פן יבוא לידי תקלה וכל עוד לא קנסו חז"ל אוקמיה אעיקר דינא, אלא שהרמב"ן שהודפס בהשמטות לגיטין שם חולק בזה על התוס' וס"ל דאסור בכל הנשים מעיקר הדין משום דחזקה שליח עושה שליחותו וכן כתב בחידושי הריטב"א שם.

חזון עובדיה

מדוע אין מברכים על מצוה זו של סיפור יציאת מצרים, שהיא מצוות עשה?

מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח

  ויש לבאר דבא לתרץ מה שחקרו הראשונים מאי טעמא אין מברכים על מצוה זו של סיפור יציאת מצרים, דהוי מצוות עשה.

  ותירצו שמעיקר הדין יצאנו ידי מצוה זו באמירת הקידוש שאנו אומרים בו זכר ליציאת מצרים.

  ותו תירצו, שהיא מצוה שאין לה שיעור ועל מצוה שאין לה שיעור אין מברכין עליה.

  וזה שאומר בעל ההגדה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ואם תאמר אמאי אין מברכין על מצוה זו וי"ל משום דכל המרבה לספר הוא רק משובח אבל עיקר חובת הסיפור יצאנו כבר בקידוש.

  ורמז גם על התירוץ השני שמאחר שאין לה שיעור ואפשר להרבות בסיפור כל הלילה מהאי טעמא לא שייך על זה ברכה ולהכי הביא את המעשה ברבי אליעזר שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה.

כבודה של תורה

בשם החיד"א שמחת הרגל

מדוע אין שואלין בין השאלות הנשאלות במה נשתנה, שבכל הלילות אין מחויבים לשתות אפילו כוס אחד והלילה הזה ד’ כוסות?

מה נשתנה

  בהגהות הרש"ש, פסחים קט"ז. הקשה אמאי אין שואלין בין השאלות הנשאלות במה נשתנה, שבכל הלילות אין מחויבים לשתות אפילו כוס אחד והלילה הזה ד' כוסות, ותירץ דכיון שהבן אינו רואה את כל הכוסות לפניו לכן אינו שואל משא"כ את המצה וכן את המרור שרואה אותם בקערה של הסדר.

  אבל הגאון רבי גרשון מיכאל גולדשלגר שליט"א הקשה על תירוץ זה מהשאלה השלישית שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים, אף שאת הטיבול השני של המרור בחרוסת טרם ראה הבן.

  והרה"צ רבי משה וובר זצ"ל תירץ משום שבכל שבת ויו"ט רגילים לשתות יין הן משום קידוש והן משום שמחת יו"ט לכן אין ליל הסדר שונה בענין זה במהותו משאר השבתות והימים טובים ולהכי אין הבן מכיר בשינוי.

  וכן תירץ מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שהיה דרכם לשתות הרבה פעמים כדאיתא בכתובות ח': ולהכי לא היה בזה היכר בליל הסדר כדי שהבן ישאל מה נשתנה.

גם אני אודך

Design Downloaded from free website templates | free wordpress themes | Free Wallpapers HD.